דהרמסאלה 2019: מהו בית המקדש השלישי, והאם אפשר לחיות באושר??
דברים אלה אמרתי בדהרמסאלה, ב"לב היהודי", בהגסו, בשנת 2019
השבת שאחרי ט באב נקראת "שבת נחמו":
אחרי
יז בתמוז שבו נפרצו חומות ירושלים, ותשעה באב שבו נשרפו בתי המקדש, הראשון והשני,
רוצים חז"ל לנחם אותנו, ולכן נקבעו שבע שבתות של נחמה, שבהן, לאחר קריאת
התורה, קוראים נבואות נחמה מהנביא ישעיה, על כל הטוב והנעים שיהיה לנו בזמן
הגאולה.
השבת
הזאת היא השבת הראשונה מתוך ה-7 ונקראת שבת נחמו, כי ההפטרה (כלו' מה
שקוראים בנביא) מתחילה במילים "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם".
מקווה
לנסות להביא דברים מזווית חדשה, ברוח הקבלה:
שאלה
לקהל: ראשית, למה מתאבלים על חורבן בית המקדש? מה הוא
מסמל עבורינו?
שאלה
לקהל: כשמדברים על בית מקדש שלישי, למה הכוונה?
שאלה
לקהל: האם אלהים באמת צריך בית של אבנים "לשהות
בו", או מקום פיזי, שישמש כנציגות על כדור הארץ, עבור בני האדם?
לדעתי,
בית המקדש השלישי יהיה דבר אחר לחלוטין
את
דברי דוד המלך "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי
בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר
בְּהֵיכָלוֹ", ניתן
להבין ככיסופים מתמשכים לבית מקדש רוחני שבו חווה האדם נעם תמידי, דבר המזכיר לנו
את דברי חז"ל במקומות רבים בעניין העולם הבא, בחינת "צדיקים יושבים
ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
את
דברי התורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ניתן בנקל לפרש כמשכן האל בתוך
כל אדם ואדם.
על כך
נאמר "נתאווה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים". לא רק בממדים נשגבים,
אלא שכל אחת ואחד מאיתנו, נדע את האל בגופנו, ב"עולם העשייה" החומרי, וננכיח אותו
בהתנהלותנו.
ובכן,
בית המקדש הראשון והשני חרבו, אולי גם, כי מטרת האל היתה שנשכנו בתוכנו. שכל איש
ואשה ילד וילדה יהוו בית מקדש אנושי... דבר שבית אבנים לא יכול לעשות...
בישעיהו
יא כתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן
נהג בם: ופרה
ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: ושעשע
יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: לא
ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים"
– אנו רואים כאן את ידיעת האל (ידיעה היא מעל אמונה...), את חוויית המשכן האלהי
בכל הפלנטה, אולי בכל היקום. ולפי פרשנים מסויימים, ידיעת האל והנכחתו תהיה גם
בקרב בעלי חיים ולא רק בקרב האדם.
ובירמיהו
לא: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם
ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה"... אנו נוכחים כאן במצב בו אין
מורה המלמד את תלמידו ואת רעו ענייני אמונה ואלהות. זהו מצב, ע"פ הנביא, בו
לכל אשה ואיש ילדה וילד יש ידיעה אישית וודאית באלהות...
האור
הטמיר שבמקורות אלו, יוצר את התובנה כי בית המקדש השלישי, לא יהיה בית אבנים, בו
נקריב קרבנות וכיו"ב. בית זה יהיה כל מי שיודע\ת את האל בוודאות שמעל לאמונה,
וכל הוויתו מנכיחה את האל בהתנהגותו ובמידותיו... זוהי בחינת "ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם" זוהי ה
"דירה בתחתונים" אליה מתאווה, כביכול, האל.
אדם
שחווה את האל בוודאות שלמה, בדרגה רוחנית הנקראת בפנימיות היהדות,
"יחידה" (המכונה בתרבויות אחרות "האני הגבוה"), כך שחווה
אחדות שלמה עם כל ההויה בתוך האל, ומגשים את "צלם אלהים" שבו, הוא זה
אשר מהווה "בית מקדש שלישי". הוא שחווה גאולה.
יש
גאולה אישית ויש גאולה כללית: כאשר כל יחיד ויחידה ידעו את אחדות ההויה בתוך האל,
ויהוו את הבית השלישי בבחינת "מקדש מעט", תגיע הגאולה הכללית והבית יהיה
"שלם ומשוכלל"...
כל אדם
שנגאל וקורן את האל בהתנהלותו ובזיו פניו, מקרב את הגאולה הכללית ואת בית המקדש
השלישי, הכללי.
כיצד בונים בית מקדש זה?
א. משתדלים בתיקון ובבריאות הגוף, הכלי, כך שיוכל לקבל המון אור ומתמודדים עם התאוות ככל שניתן (דרגת "נפש").
ב. עובדים על איזון רגשי, משכללים את המוסריות ובונים את הביטחון העצמי, הנחוץ בשלב ה"התבטלות" (דרגת "רוח". אמנם שלב "ביטול היש" נמצא במעבר שבין דרגות "נשמה" ל"חיה").
ג. מחדדים את היכולות הקוגניטיביות וחוקרים את סיבת ירידתנו לעולם, את כשרונותינו ואת ייעודנו (דרגת "נשמה").
ישנן רמות תודעה גבוהות יותר, שההשתדלות בהשגתן קשה:
האחת, בה יודע האדם כי "אין עוד מלבדו" דהיינו, ידיעה שכל דבר במציאות הוא ביטוי אלהי. אין דבר שאינו אלהות. במצב זה ניתן לחוות אהבה ללא תנאי מן האלהות ועונג רב (דרגת "חיה").
הדרגה הבאה, בה
חווה האדם חזרה הביתה, אל המקור, אל חיק האלהות, והתאחדות עמה, יחד עם כל הבריאה.
זהו מצב של אחדות שלמה ופשוטה, נטולת גבולות והפרדות בין אנשים, עמים, דומם צומח
וחי, בין כוכבים וממדים... אחדות שלמה. חוויית "צלם אלהים". חוויית
מצבים המכונים "כתר", "אריך אנפין", "אדם קדמון"
ואף מעבר לכך... (דרגת "יחידה", בה משיגים נבואה(.
השגת שתי הדרגות האחרונות תלויה בעייני במחלוקת האם בית המקדש השלישי ייבנה בידי האדם, או ירד מהשמים בנוי ומשוכלל.
להבנתי, מי שסובר שבית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם, מתכוון לומר שהאל שם חוק בבריאתו, שמי אשר יעמול כייאות על שלושת השלבים הראשונים, ישיג מכוח עבודתו גם את שתי הדרגות האחרונות.
מי שסבור שבית המקדש השלישי ירד מן
השמיים... כוונתו, שגם אם עבדת ככל יכולתך בבניית שלוש הקומות הראשונות (בחינות "נפש", "רוח" ו"נשמה"), קבלת שתי הקומות הנותרות (בחינות "חיה" ו"יחידה" והשגת הנבואה),
תלויה ברצונו ובחסדו של האל, דהיינו, האל מוריד ומסיים בעצמו את בית המקדש השלישי
באופן ניסי עבור האדם.
בואו
נדבר על נחמה:
איך
מתנחמים?
יש שתי
דרכים לתפוש את המציאות, דרך נעימה ודרך שאינה נעימה.
אם
חליתי בשפעת, 1- אוי ואבוי, לא אגיע לעבודה, מה יחשבו עלי, יכעסו עלי, יש עומס,
איך אעמוד בכל המטלות? 2- איזה כיף,
סוף סוף מנוחה! יש לי חום, הרי לא ירצו שאגיע לעבודה ואדביק את כולם. אני יכול
לנוח, לקרוא מה שבא לי ולנוח.
בואו
נראה דוגמא יפה
מהתלמוד:
הגמרא
במסכת מכות דף כ"ד ע"א, מלמדת אותנו על שתי דרכים בתפיסת המציאות:
"וכבר
היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול
המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו
לו מפני מה אתה משחק? אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הללו כושיים
שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי
אלהינו שרוף באש ולא נבכה?! אמר להן לכך אני מצחק: ומה לעוברי רצונו כך, לעושי
רצונו על אחת כמה וכמה!!!
שוב
פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר
הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו
מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א)
"והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להן לכך אני
מצחק, דכתיב (ישעיהו ח) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן
יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני.
אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה: באוריה כתיב (מיכה ג) "לכן
בגללכם ציון שדה תחרש" [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח) "עוד ישבו זקנים
וזקנות ברחובות ירושלם" עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא
תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה
מתקיימת! בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו!"
באותן
נסיבות, אפשר לבכות ואפשר לצחוק, הכל לפי דרגתו ומצב תודעתו של החווה.
רבי
עקיבא, שידוע בעליות הנשמה שלו, שידע לחוות אחדות ואלהות בחייו ובמותו, שידע ש
"כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד" (כל מה שעושה האל, לטובה הוא עושה), רבי
עקיבא שמשה רבינו ביקש, על פי המדרש, שהוא זה שיתן לנו את התורה, היה תמיד בנעם.
רבי עקיבא הגיע לגאולה אישית!
רבי
עקיבא יכול היה לנחם את השאר. מי שמגיע למדרגה הזאת נמצא במיעוט, אז וגם היום. רבי
עקיבא היה עם 3 מגדולי ישראל ורק הוא היה בטוב. רק הוא ידע לחוש את הטוב שבכל מצב!
איך
מגיעים להיות במצב מתמיד של נועם?
אני
מאמין שחלקינו, או אולי כולנו, נמצאים בחיפוש רוחני. במזרח נפוצה מאוד המילה
"הארה". הקבלה מכנה את ההארה, "רוח הקודש", או
"נבואה". הקבלה קוראת למצב הרגשי של נועם מתמיד "השתוות".
הנחמה, ההשתוות זוהי מדרגה הכרחית שמכינה אותנו למעלת ה"הארה"!
איך עובדים על כך? איך מוצאים את שלוות הנפש? על כך בסדנא (שהועברה ב"לב היהודי", בהגסו, דהרמסאלה)
תוכלו לעבוד על כך היום, בסדנאות ובקורסים שתוכלו למצוא באתר שלי
תגובות
הוסף רשומת תגובה